נָגָסָאקִי - יום שלישי משלושה (19-11-2024)
הסיבה העיקרית שבחרנו להגיע לנָגָסָאקִי היתה תכנון להצטרף לסיור באי הנטוש האשימה (Hashima), המכונה גם גּוּנְקַנְגִּ'ימָה (Gunkanjima, "אי ספינת המלחמה"). מדובר באי נטוש השוכן כ-15 קילומטרים מנגסאקי. האי הקטן שגודלו כ-480 על 160 מטרים, שימש כמכרה פחם והכורים ובני משפחותיהם גרו על האי בצפיפות גדולה (בשיא התגוררו באי כ-5300 אנשים). בשנת 1974 המכרה נסגר מסיבות כלכליות, וכל תושביו פונו בבת אחת לערים הסמוכות.
למרבה השערורייה, לא הזמנו כרטיסים מראש לסיור באי, וכשהגענו לטפל בזה שלושה ימים קודם, היה נראה שכל הסיורים מלאים כתוצאה מביקוש גבוה מחד, וממגבלת כמות הסיורים שיכולה לצאת לאי בכל יום מאידך. בסופו של דבר הצלחנו להזמין סיור לשעה תשע בבוקר, ובבוקר הסיור צעדנו מהמלון לנמל (החלטנו לדלג על ארוחת בוקר מחשש למחלת ים, למעט כוס קפה אחת ממכונת קפה של 7/11).
הצלחנו למצוא את המקום בקלות יחסית, קנינו כרטיסים ועלינו לספינה. כשעלינו לספינה ישבנו בקומה התחתונה במושבים האמצעיים (ללא זוויות צילום טובות, אבל מוגנים מרוחות...). ההפלגה נמשכה כחצי שעה והרגישה די מהירה. הסיור הועבר על ידי שני מדריכים. אחד דובר יפנית שדיבר בקול רם וברור והשני דובר אנגלית. במשך ההפלגה לא הצלחנו להבין הרבה מההסברים כי המדריך מלמל לעצמו בלחש. הדבר היחיד שכן הצלחנו להבין, ושימח אותנו מאד, היה שמזג האוויר יאפשר ירידה מהספינה לאי (מה שקורה רק כ-120 ימים בשנה, ולכן לגמרי לא היה מובטח...). כשקנינו כרטיסים קיבלנו עלון על ההיסטוריה של האי שהיה מעניין וערוך היטב, ומאחר שבכל מקרה לא הבנו את המדריך, היה זמן לקרוא בו.
עם ההגעה לאי, המדריך דובר האנגלית "התעורר", ובקול ברור יותר ביקש מדוברי האנגלית להגיע אליו ולרדת ראשונים מהספינה. גם שמחנו לראות שהוא נושא איתו רמקול גדול. על האי עצמו יש מסלול מצומצם יחסית שבו מותר לקבוצות לצעוד, עם שלושה אזורי תצפית רחבים יותר בהם הקבוצה יכולה לעצור ולשמוע הסברים. בכל אחת מהתחנות המדריך סיפר מידע נוסף על האי - המקום הראשון ביפן בו נבנו בניינים מבטון מזוין, על בריכת השחיה שמולאה במי ים, ולעיתים דגים שחו בה עם המתרחצים, ועל הסירות שהגיעו לאי כל יום עם אספקת מזון טרי. בסיום כל הסבר ניתן זמן לצילומים.
צ׳ופר אקראי נוסף היה עייט שעף בסביבתנו וגם עמד בנקודה מסוימת מספיק זמן באופן שאפשר לצלם אותו.
לאחר מכן עלינו חזרה לספינה והיות ועלינו בין הראשונים בחרנו לשבת על הסיפון העליון הפתוח (מקום נהדר לצילום אבל עם רוחות חזקות...). כשעזבנו את האי, הספינה הקיפה אותו באיטיות פעמיים על מנת לאפשר ליושבים משני צידי הספינה זוית טובה לתצפית ולצילום, ולאחר מכן הפליגה חזרה.
למרות הרוח והקור (שנינו היינו עם מעילים וכובעי צמר) ההפלגה בסיפון העליון היתה מהנה יותר ואפשרה לנו לצלם תמונות נהדרות גם של האי וגם של הדרך. רגע לפני הכניסה לנמל עקפנו ספינת קרוזים עצומה עם לפחות 12 קומות מעל פני המים שהיתה מרשימה מאד, ועברנו על פני בסיס של חיל הים היפני בו עוגנות ספינות קרב.
בירידה מהספינה חולקו לנו "תעודות" ביפנית שמאשרות שירדנו לאי (כאמור לא קורה בכל סיור), ויתרנו על גרסה אנגלית לתעודה וצעדנו ל-SBC להתחמם קצת ולאכול ארוחת בוקר מאוחרת/צהריים מוקדמת. אכלנו טוסטים (פחות מוצלחים מכריך סלט הביצים של הבוקר הקודם) והמשכנו ליעד הבא, צייד מכסה פוקימון (poke-lid) שהיה ממוקם באמצע שום מקום מאחורי התחנה המרכזית.
לאחר שהצטלמנו איתו (צדת ולא תיעדת? כאילו לא צדת!) חזרנו למלון. רועי התחיל להרגיש לא טוב, קצת שיעול וחום והחלטנו על שנת צהריים קצרה (חצי שעה, ועוד חצי שעה וכו') שהיו מהנות ביותר, אבל אז לא היתה ברירה והיינו חייבים להמשיך למשימת הכביסה ומשלוח המזוודות לטוקיו.
למרות שבמלתחות האונסן שעל גג המלון היו מכונות ומייבשי כביסה, החלטנו ללכת למכבסה ציבורית במרחק מספר דקות מהמלון. במכבסות הציבוריות יש מכונות משולבות (מכונת כביסה ומייבש) מכבסות ומיבשות 18 ק"ג כביסה בפחות משעתיים. המכבסה היתה נחמדה מאד, עם כסאות נוחים, בובות חמודות, וחוברת בה מכבסים קודמים כתבו וציירו את הגיגיהם (כתבתי גם אני, ביפנית בסיוע גוגל טרנסלייט ובעברית) ובסיום פעולת המכונה ואקסטרה ייבוש, קיפלנו את הכביסה ואת עצמנו חזרה למלון.
סידרנו את המזוודות (מה לוקחים ומה שולחים) וירדנו לחנות הקונביני הצמודה למלון לשלוח את המזוודות. המוכרת לא ידעה איך למלא את טפסי המשלוח והצענו שנבקש עזרה מצוות המלון. גם צוות המלון התקשה, והצגנו להם כדוגמא את הטופס שמילאו עבורנו במלון הקודם. בסופו של דבר נראה שהצלחנו וחזרנו לקונביני. המוכרת מדדה את המזוודות, השלימה פרטים בטופס, גבתה את התשלום ולקחה את המזוודות (נקווה שיגיעו בהצלחה למלון בטוקיו...) וחזרנו למלון.
משם יצאנו לארוחת ערב במסעדה סמוכה, גם היא במרחק דקותיים הליכה, וניסינו בה אוקונומיאקי ומגוון שיפודים. היה טעים 😋
ממולאים, חזרנו למלון. בשלב זה רועי הרגיש זוועה והלך לישון בשמונה בערב, אני קפצתי לסיבוב פרידה מהאונסן של המלון (כנראה האחרון בטיול... עצב…).
______________________
אהבתם? תנו לייק ❤️
יש לכם מה לומר? יש גם מקום לתגובות 📝
______________________
Comments