כל פעם שהיא סיפרה למישהו חדש על המקצוע שלה, היו להם את אותן בדיחות מפגרות "אז את יכולה להצמיח לי יד שלישית?", "אז תוכלי להפוך אותי לחד-קרן?", "אז תוכלי לסדר לי קוביות בבטן?" כאילו שזה היה כזה פשוט. או מצחיק.
פרופסור אביה עינברי עבדה קשה מאוד כדי להגיע להיות ראשת המעבדה להנדסת מערכות ביולוגיות מורכבות. ואחרי כמה שנים בתחום עם התקדמות איטית ומייגעת, עקב בצד אגודל, היא הרגישה מיואשת.
כמה מאמרים פורצי דרך כבר אפשר לפרסם על הנדסת זבובים ועכברים ושזה עדיין יעניין אותך?
לא, היא החליטה, הגיע הזמן לנסות כיוון חדש. כיוון אמיץ. כיוון שועדת אתיקה שקולה, אחראית ורצינית, ברגע שהיא תשמע על זה, לא תאשר לעולם.
הצעד הראשון היה לתקן את הסיפור המטופש הזה של שעות שינה. היא הצליחה לתקן את עצמה ככה שהיא תצטרך רק שעת שינה אחת ביממה.
היא פרסה גם איזה מאמר קטן על עכברים עירניים במיוחד.
היא עדיין הלכה לישון עם בעלה. אם היא צריכה לישון שעה ביממה, מה זה משנה מתי זה קורה? ככה יש להם קצת זמן איכות.
עכשיו שהיה לה יותר זמן פנוי, היא יכלה לעבוד במרץ על השלב הבא. היא החליטה שהיא מבזבזת יותר מדי זמן על אוכל. כל פעם מחדש התהליך המייגע הזה למצוא עם מי הולכים לאכול, ואז בעצם יש להם עוד רגע משהו קטן אחד אחרון ודי לסיים, ואז עד שמסכימים איפה אוכלים, וחשבון, וטיפ, ורגע אני שילמתי עליך בפעם הקודמת...
די, זה צריך להיפסק.
היא תכננה ציבען בצבע קרוב לצבע עור גופה שיעשה עבורה פוטוסינתזה, והינדסה את עצמה כך שהגוף שלה יפעיל את כל המכניקה הביולוגית המתאימה לייצר ולהשתמש בו.
והיא פרסה גם איזה מאמר שולי על זבובים פוטוסינתטים.
היא המשיכה לעבוד במרץ, אבל כל הזמן פנו אליה בשאלות, ובקשות, והילדים כל הזמן התקשרו בשביל שטויות, ובעלה התלונן שהיא נמצאת רק במשרד ולא נותנת לו מספיק תשומת לב (למרות השעה שהיא ישנה איתו!).
היא קיבלה החלטה. היא תוריד את רמת האמפתיה שלה, ואז היא תוכל לעבוד בשקט, כי לא יהיה לה איכפת מאף אחד.
היא עשתה את זה, וכבר לא טרחה לפרסם מאמר.
עכשיו, כשסוף סוף יכלה לעבוד בשקט (זה לקח קצת זמן עד שכולם התנתקו ממנה, נודניקים) היא הבינה שהיא עדיין לא מתקדמת מספיק מהר. היא בדקה כל מיני חלופות ובסוף מצאה את הדרך להגביר את מנת המשכל שלה בסדר גודל.
היו לה רעיונות מהממים. היא עשתה חיבורים מחשבתיים שגם בעוד מאה שנה לא היו חושבים עליהם. הבעיה הייתה שאף אחד לא יהיה מוכן לממן את זה. זאת הבעיה עם האנושות הזאת. היא ילדותית כל כך, עסוקה במלחמות על פיסות קרקע מטופשות ובניסיונות עצובים להאכיל את כל התינוקות חסרי התועלת האלה.
היא תצטרך ליצור סדר חדש.
הרבה אנשים חשבו שהאפוקליפסה תבוא מידי בינה מלאכותית.
ובכן... הם לא לגמרי טעו.
Commentaires