אני לא זוכר מתי הזמנו את כרטיסי הטיסה האלה לשניים בנובמבר 2024, אבל זה מרגיש כל כך רחוק כאילו שזה היה במאה אחרת. הספקתי להיות במילואים, לחזור ממילואים, לצאת שוב למילואים ואיפשהו בדרך גם היו שתי מתקפות טילים אירניות.
אז ככל שהתקרב התאריך של הטיסה ובהינתן מתקפה ישראלית לא מזמן, החזקנו אצבעות חזק חזק שהאירנים לא יתקפו בחזרה ואם חלילה כן, אז שזה יהיה איזה משהו מינורי שלא יקלקל לנו את הטיסה.
היקום, האירנים, או אלוהות כלשהי הקשיבו למשאלתנו.
הגענו בסביבות שש וחצי בערב לנתב"ג שהיה ריק ברובו כמו שאף פעם לא ראיתי אותו, אז כל הבדיקות והתורים עברו ממש מהר (כולל חזרה לבידוק כי שמו מדבקה לרועי, אבל אותי שכחו). עצרנו במתחם האוכל לנקניקייה בנוסח ספק גרמני ופוקצ'ה סלמון, ומשם התגלגלנו לנו אל הבורדינג שגם היה ממש מהיר. ליטרלי הייתה מישהי אחת לפנינו בתור ואז עלינו למטוס.
הזמנו כרטיסים דרך אל-על כיוון שהחברות הזרות מבטלות טיסות עקב המצב הבטחוני (או לא טסות בכלל) ובחרנו בטיסה ישירה ללא עצירות ביניים (באופן מפתיע יש לאל-על טיסות משני הסוגים). בלי שלגמרי שמנו לב, הזמנו כרטיס טיסה פרימיום (כן, המחיר היה בהתאם, אבל חשבנו שזה בגלל המצב, בדיעבד ככל הנראה אלה היו סוג הכרטיסים היחידים שהיו זמינים למועד שרצינו). אז מעבר לבשורה המשמחת שנוכל לחזור עם אקסטרה מזוודות מלאות כל טוב בדרך חזרה ארצה, התפנקנו גם ביותר מרחב לרגליים, אוכל טוב (כן, אוכל טוב בטיסה, העתיד כבר כאן), יין, קפה הפוך, מושב נוח יותר, ועוד פינוקים קטנים יותר. אפילו טרחו לגשת אלי במיוחד ולאחל לי מזל טוב לכבוד יום ההולדת שחל בעוד ימים אחדים.
היה כיף, אבל אני לא בטוח שזה היה שווה את המחיר המופקע ששילמנו 😅
נחתנו בנָרִיטָה, ובערך בכל נקודה בדרך מלא יפנים נחמדים כיוונו אותנו אל השלב הבא בכניסה ליפן. גם ליוו אותנו במכונות שסרקו את הדרכון, את ה QR code שהכנו מראש (ברובו, חשבתי שהקוד שלי כולל גם את של רועי, טעיתי, לכל אחד יש קוד משלו), אותנו (פנים ואצבעות) ואולי עוד כמה דברים כשלא שמנו לב.
ה-QR code הוא זה שאפשר להכין מראש דרך Visit Japan Web, שם מצהירים מראש על פרטים אישיים, שלא מכניסים חומרים אסורים וכיו"ב, ובנוסף מצהירים את משך ומטרת הביקור. בסופו של התהליך יש QR code שמראים בשדה תעופה.
משם קצת התברברנו עם מציאת הרכבת למלון בטוקיו. קיים קו רכבת שנקרא נריטה אקספרס מהשדה למרכז העיר, אבל בהתחשב בתחנות שלה, היא לא בהכרח האופציה העדיפה כתלות ביעד שלכם בתוך טוקיו. אנחנו לקחנו רכבת אחרת. קנינו לנו Pasmo בקופה של החברה שמפעילה את הקו, ומשם שלחו אותנו לטעון את הכרטיס, וגם לקנות כרטיס מיוחד לקו הזה, באוטומטים.
הלכנו לאוטומטים, המתנו, העברנו לאנגלית, טענו את ה-Pasmo עם מזומן, הזמנו כרטיסים מיוחדים לקו שלנו, באנו לשלם עם אשראי, ו... צריך קוד ששכחתי. מתחילים שוב, ומכניסים את הכרטיס של רועי (שהיה יותר רציני ממני וזכר את הקוד שלו) למכונה ששאבה אותו אל קרביה. המכונה הדפיסה את הכרטיסים, הדפיסה קבלה וביקשה מאיתנו לחכות.
מחכים.
מחכים.
אנחנו מרגישים את האנשים בתור על העורף שלנו מנסים להבין מה קורה, בזמן שאנחנו תוהים איך מתמודדים עם המצב הזה שאוטומט ענק בלע לנו את הכרטיס.
ואז נפתח חלון קטן מתוך המכונה שהציץ מתוך המכונה ואמר ちょっと待って ("צ'וֹטּוֹ מַאטֵּה", כלומר, חכו רגע). לאחר כמה רגעים משונים של רעשים לא ברורים של דפיקות וניעורים ופתח כרטיס אשראי שבא ונעלם, האיש הושיט לנו את הכרטיס ויכולנו בשעה טובה להיפרד מהאוטומט (ממש כמו במערכון של החמישיה הקאמרית שדב נבון נמצא בתוך מכונת קפה ומרתיח את המים על גזיה).
נסענו ברכבת, שכביכול הכרטיסים שמרו לנו מקומות ספציפיים בה, אבל בפועל זאת הייתה רכבת ללא שום סימוני הושבה. לא ברור... בכל מקרה, היה מקום לנו ולעוד הרבה אנשים אחרים שעלו עם מזוודות לרכבת, כך שזה באמת לא הייתה בעיה. הייתה לנו עוד החלפה קצרצרה אחת באמצעות ה-Pasmo (ובסיוע אדיב של עוד עובד רכבת, כי ככל הנראה היינו צריכים להעביר גם את כרטיס הנייר שקנינו וגם את כרטיס ה-Pasmo בכניסה לרכבת מנריטה 🤷♂️) ומשם בחמש דקות הליכה הגענו בשעה טובה למחוז חפצנו - The skM Hotel & Dining (אופן כתיבת האותיות הגדולות והקטנות הוא כך במקור, לא יודע למה).
גילינו שאין חדר אוכל, ארוחת הבוקר שכלולה בהזמנה שלנו מגיעה לחדר לפי השעה שאנחנו בוחרים. מוזר, אבל שויין. החדר נאה מאוד, אבל מוזר בכמה אופנים. המזגן לא עובד כשאנחנו לא בחדר, ולמרות שעל פניו רק מקרר קטנטן עובד ובחוץ קצת קר (בכל זאת נובמבר), איכשהו החדר מהביל כשנכנסים אליו. הבקרה של המזגן מוזרה, אבל עובדת. התאורה כמו כמעט בכל חדר מלון מועטה, אבל בדרך כלל יש אפשרות לכבות אורות מסוימים ולהשאיר אחרים פועלים. פה זה הכל או כלום. אמרו לנו גם שאפשר לתאם את השעה של ארוחת הבוקר מהטבלט שנמצא בחדר, אבל לא הצלחנו למצוא אפשרות כזאת.
רבצנו קצת בחדר, השלמנו תכתובות וואטס-אפ וכדומה וחיפשנו מקום לארוחת הערב. מצאנו מקום שנראה מעניין, איזאקיה של (בעיקר) טונה, במרחק הליכה של דקות אחדות. בדרכנו החוצה עברנו בקבלה והזמנו את ארוחת הבוקר ומשם צעדנו אל המסעדה. אני לא יודע אם זה קשור איכשהו ליום חג שהיה היום, או שזאת סתם הייתה השעה (סביבות תשע בערב) והאזור, אבל הרחובות נראו שוממים ברובם, למעט הרחוב הראשי ממש. מצאנו את המקום שכבר מהכניסה נראה מבטיח, התיישבנו על הבר מול המטבח והסבירו לנו שההזמנה מתבצעת אונליין ושצריך לסרוק את הקוד איפה שישבנו כדי להזמין. סרקנו, הזמנו מלא דברים, הרוב היה ממש טעים, ומה שפחות, עדיין היה מיוחד ומעניין. למשל אני פחות התחברתי למנת טופו שהייתה של טופו רך כל כך שהוא היה כמעט נוזלי, מטוגן בציפוי פריך דקיק והוגש עם כל מיני toppings.
היינו מאוד מרוצים מבחירת המקום הזה (למעשה היה כל כך טעים ששכחנו לצלם חלק ניכר מהמנות) 😋
עייפים, מרוצים ורצוצים, חזרנו למלון לסגור את היום הראשון שלנו ביפן. 🤩
אהבתם? תנו לייק :)
יש לכם מה לומר? יש גם מקום לתגובות!
להמשך הטיול גלגלו למטה לקישור ליום השני.
פינת הדברים האקראיים שבדרך
אמ;לק
כאן מצהירים מראש על פרטים אישיים, שלא מכניסים חומרים אסורים וכיו"ב, ובנוסף מצהירים את משך ומטרת הביקור. בסופו של התהליך יש QR code שמראים בשדה תעופה: Visit Japan Web
המלון בו התארחנו - The skM Hotel & Dining
קו הרכבת נריטה אקספרס משדה התעופה למרכז טוקיו (לא נעזרנו בו)
אודות Pasmo - אחד מכמה סוגים של "רב-קו" יפני
Comments