מצומוטו - יום שני מתוך שניים (11-11-2024)
קמנו בבוקר ואחרי התארגנות קלה הלכנו לאונסן השני שבמלון, זה שיש לו נוף לעיר ובריכת אינסוף, אבל מחולק לפי שעות לזמנים לגברים ולנשים.
ולקחו לי את הכפכפים!
אפילו שסימנתי אותם!
במדבקה!
לפי ההוראות!
שערוריה…
ארוחת הבוקר הייתה בסגנון של בופה. הקצו לנו שולחן והלכנו לאסוף מהמבחר הנאה והיפני עד מאוד של המנות. בחרנו אוסף דברים שהיה שילוב של דברים שאנחנו מכירים עם "ניסויים" קולינריים. היו כמה דברים שויתרנו עליהם, אבל הרוב היה טעים ומוצלח מאוד.
במקור תכננו לבקר בטירת מצומוטו כבר ביום הראשון בעיר אבל לא הספקנו, וביום השני תכננו לבקר בחוות הוואסבי ובשמורת קָמִיקוֹצִ'י, אבל עקב העיכוב בלו"ז, תחזית מזג אוויר עם חשש לגשם והעובדה שהגעה לשמורה וחזרה לוקחת שעה וחצי לכל כיוון גרמו לנו לוותר על הביקור בשמורה (להוסיף לרשימת היעדים לטיול הבא...). ולהסתפק ביום הזה בביקור בטירת מצומוטו ובחוות הוואסבי. כשיצאנו לדרך,שמחנו לגלות שיש שאטל של המלון שמגיע עד לשם.
בכניסה לטירה נתקלנו בנינג'ה שדגמן\דגמנה פוזות עם לבוש מסורתי וחרב (לא היה ברור אם זה בחור או בחורה, ורק לפי הקול והעיניים אני מניח שזה היה בחור…). כמו בכל מקום כמעט ביפן, חולצים נעליים, רק שהפעם במקום תאים נוחים לאחסון הנעלים, קיבלנו שקית ונאלצנו להסתובב עם הנעליים בשקית כל הסיור בטירה. זה סידור מאוד לא נוח, כי הסיור כולל טיפוס במדרגות תלולות מאוד שיותר ראויות לכינוי סולמות, וזה היה קל יותר לכולם עם שתי ידיים פנויות. באותו הקשר, ראוי לציין שלמרות שראינו גם איש עם מקל הליכה עושה את המסלול הזה בתוך הטירה, הוא יהיה קשה מאוד לאנשים עם קשיים בהליכה, ובלתי אפשרי כנראה למי שזקוק לאמצעים דוגמת הליכון. לטירה שש קומות והיא כוללת מוזיאון נשק מעניין ותצפית לארבעת הכיוונים משתי הקומות האחרונות.
לאחר הסיור בטירה ערכנו טיול קטן בסביבותיה ומשם המשכנו לכיוון חוות הווסאבי של Daio באמצעות רכבת לתחנת Hotaka ומשם במונית בעלות של 1500-1600 ין (כ-35, 40 ש"ח). הכניסה לחווה ללא תשלום, ומתבססת כנראה על הבזבוזים במתחם האוכל ובחנות המזכרות. במתחם יש מגוון מוצרי ווסאבי - טעמנו גלידה (פחות טובה מזו שאכלנו בגלידרייה שברחוב הצפרדעים), נקניקיה וכיסון, ויש טווח מוצרים מגוון בחנות המזכרות בסיום הסיור.
יש מסלול הליכה נוח סביב החווה עם זוויות תצפית וצילום נהדרות, עם פלוס של עצים בשלכת, וכשחלפנו על פני קבוצה של ארבעה מטיילים, שעשע אותנו לשמוע שהם מדברים עברית.
חזרנו לתחנת מצומוטו להזמין כרטיסים למחר, ועל הדרך למדנו שהדובי הירוק עם הקפוצ'ון האדום הוא ה-mascot של המחוז (ולפי האתר הזה הוא שוקל כ-70 תפוחים).
המשכנו משם לעוד סיבוב ברחוב הצפרדעים, וראינו קצת יותר חנויות פתוחות, אבל נראה שיש לא מעט שסוגרות יחסית מוקדם (סביבות ארבע, ארבע וחצי). עשינו סיבוב נוסף בגלידריה וניסינו טעמים חדשים (שומשום שחור ודבש-תפוחים עם מלח).
חזרנו למלון באוטובוס, הפעם מצוידים בידע איך לשלם על הנסיעה. עצרנו לטבילה נוספת באונסן, הפעם זה שפונה לגן כיוון שהאונסן שפונה לנוף העיר היה מיועד לנשים בלבד בשעות הערב), ותכלס הוא גם יותר מוצלח מהשניים לטעמנו.
ארוחת הערב הייתה מגוונת, טובה מאוד, ושונה מזו של אתמול, אך זאת של אתמול הייתה אפילו טובה יותר.
חזרנו לחדר (שכמו אתמול, גם היום בזמן ארוחת הערב צוות המלון פרס בו את הפוטונים לקראת הלילה) לרביצה ולסגור את היום.
_____
אהבתם? תנו לייק ❤️
יש לכם מה לומר? נשמח לשמוע!
_____
Comments