טיול יום מטוקיו לקמאקורה
התחלנו את היום בארוחת הבוקר, שכזכור מוגשת בחדר וכוללת מרק. מרק היום היה מרק תירס חלק וקרמי במיוחד, וכמו שאר המרקים בארוחות הבוקר של המלון הזה, הוא היה מוצלח. לאחר הארוחה יצאנו לדרך אל הרכבת לקַמָקוּרָה. הרכבת היתה צפופה במיוחד, ואמנם לא ראינו אחד כזה, אבל זה הרגיש שיפני שתפקידו לדחוס אנשים לקרון עושה את עבודתו כראוי. היות ומדובר בנסיעה של יותר משעה, התבאסנו קלות בעודנו נמעכים על תיירים מכל העולם, אבל לאחר כמה תחנות הרכבת התרוקנה מעט, ומצאנו מקום לשבת. עצרנו לנשנוש קל במאפיה מצויינת ממש ביציאה מהתחנה והתחלנו את המסע.
את הטיול תכננו על פי ההמלצות המצויינות בבלוג של טל ובנוסף עברנו במרכז המבקרים, שם קיבלנו מפה והסבר על אוטובוסים.
יצאנו לדרך לכיוון המקדש עם השם המסובך Tsurugaoka Hachimangu, או "המקדש שאין לומר את שמו", דרך רחוב הקניות Komachi Dori, ובשלב הזה רק חלפנו בלי להתעכב מתוך כוונה לחזור מאוחר יותר. הגענו לרחוב שמוביל למקדש ומתחיל ב-Torii עצום. התקדמנו למקדש, סיירנו בו, צילמנו מלא, כולל שועלים (כאלו שעשויים אבן ומלווים את Inari), ברווזים והמוני קרפיונים רעבים ללחם.
בתום הסיור במקדש, חזרנו דרך רחוב הקניות, וקנינו כל מיני דברים קטנים חמודים. בגזרת האוכל נרכשו מארזי שורש לוטוס מוחמץ עם שומשום (טעים!) ומלפפון חצי-כבוש על מקל (זה נראה מוזר, אבל לא שונה בהרבה ממלפפון כבוש כמו חמוצים יפניים).
עם תיק קצת יותר מלא הגענו לתחנת האוטובוסים. חיפשנו את האוטובוס שחשבנו שאנחנו צריכים, לא הבנו איפה אנחנו מוצאים איזה קו, שאלנו שוב במרכז מבקרים, שוב לא הבנו, אבל מצאנו בסוף אוטובוס שמגיע ליעד שלנו ועלינו עליו.
ירדנו מהאוטובוס וצעדנו למקדש Hasedera. טיפסנו, טיילנו בשבילים ובינות לצמחיה במקדש, ופגשנו גם כמה פסלונים חמודים קטנים. תצפתנו על העיר משתי נקודות תצפית (שפחות או יותר מסתכלות על אותו אזור), משם ניתן לראות את העיר מוקפת בהרים מכיוון אחד, ונושקת לים מהכיוון השני.
משם המשכנו למוזיאון תיבות הנגינה. היו משהו כמו שלושה מוצגים ב"מוזיאון" והרבה מאוד חנות עם הרבה תיבות נגינה מכל מיני צורות ומינים. יחד עם זאת, מדובר במקום מרשים מבחינת ההיקף שלו ומגוון הפריטים - הרבה מאוד סוגים של תיבות נגינה עם מנגנונים שונים ויפים.
משם המשכנו לפסל הבודהה הענק. הפסל גדול מאוד ומרשים ותמורת 50 ין (כשקל ועשרים) אפילו אפשר להיכנס לתוכו ולראות את האופן שבו הוא הורכב, עם שלט שמספר שנעשה שימוש בשלוש שיטות.
לאורך כל היום ראינו מלא ילדים מסתובבים באותם אזורים שהיינו בהם במסגרת טיולי בית ספר. כל קבוצה עם הכובע המיוחד שלה, אז קל לזהות שאלה קבוצות ומי קשור לאיזו קבוצה. מהצד לפחות זה נראה חמוד.
לאחר מכן חשבנו לעצור לאכול, בחרנו מקום בגוגל, וגילינו שהוא סגור. החלטנו לנסות את מזלנו בתחנת הרכבת שם רועי ראה כמה אפשרויות שנראו לו טובות. לא היינו בטוחים איך נראית תחנת אוטובוס כדי לתפוס את האוטובוס בדרך חזרה, אבל גם אם לא היינו מוצאים את האוטובוס, הדרך חזרה כבר לא הייתה מאוד ארוכה, אז התחלנו ללכת. תוך כדי תנועה זיהינו תחנה בצד השני של הרחוב וקצת לאחר מכן תחנה בצד שלנו של הרחוב. הפלא ופלא, אפילו לא היינו צריכים לחכות הרבה, כיוון שתוך דקות אחדות הגיע אוטובוס (קו מספר 11 שבדיעבד ראינו אותו גם בהלוך, אבל לא ידענו שהוא מגיע לאן שרצינו).
מצאנו לנו קפה חביב והזמנו הפוך ועוגת גבינה-יוזו. שניהם היו טעימים ועשויים היטב. מתודלקים בקפה וסוכר, הלכנו לרציפים ועלינו על רכבת חזרה לטוקיו. גם בחזור הרכבת הייתה עמוסה, אבל הצלחנו למצוא מקומות ישיבה מוקדם יותר.
הגענו למלון, השארנו את הדברים וחזרנו למסעדה שהיינו בה בערב הראשון והשני, שמחו לראות אותנו. למרות שהגענו מוקדם מהרגיל ולמרות שכמעט ולא היו אנשים במקום, עדיין לא הצלחנו לקבל מנה שניסינו להזמין בשתי הפעמים הקודמות (משהו שנראה כמו אדרה של טונה שמגלחים ממנה את הבשר) כי גם הפעם היא כבר נגמרה.
בכל זאת הזמנו מלא דברים טעימים אחרים.
משם חזרנו למלון לתכנן את המשך הטיול ולסגור את היום.
אהבתם? תנו לייק :)
יש לכם מה לומר? יש גם מקום לתגובות!
Comments